פריג' נ' הפניקס חב' לביטוח בע"מ

פסק - דין

1.עניינה של תובענה זו, פיצוי התובע, שהוא סוכן ביטוח, בשל כספים ששילם מכיסו הפרטי ללקוחה, עמותת תלמוד תורה בני ציון מרכז (להלן – העמותה), עבור נזק שנגרם לרכבה בתאונת דרכים, ואשר הנתבעת סירבה לשלם לה תגמולי ביטוח.

2.הואיל והנתבעת העלתה בכתב ההגנה טענה מקדמית של חוסר יריבות והיעדר עילה – בהתאם להסכמת הצדדים בדיון מיום 27/4/10 ולאחר שהוגשו סיכומים בשאלה זו, עלינו לדון תחילה בטענה המקדמית האמורה.

3.התובע הינו סוכן ביטוח, הפועל, בין היתר, באמצעות סוכנויות חיתום, דהיינו סוכנויות המרכזות פניות של סוכני ביטוח ופונות כגוף אחד, בשם הסוכנים, אל חברות הביטוח.

4.כאמור בכתב התביעה, ביום 1/2/07 רכש התובע, באמצעות סוכנות החיתום "ירושלים של זהב" (להלן – סוכנות החיתום), פוליסות ביטוח אצל הנתבעת עבור ארבעת כלי הרכב שבבעלות העמותה, לתקופה שמיום 1/2/07 עד ליום 31/1/08 (להלן – הפוליסה).

5.ביום 4/2/07 עובד של העמותה שנהג באחד מרכבי העמותה האמורים (להלן – הרכב) היה מעורב בתאונת דרכים שכתוצאה ממנה נגרם נזק לרכב של צד ג'.

לפי הנטען, אין מחלוקת כי התאונה נגרמה באשמתו של עובד העמותה.

בחוות דעת של שמאי שנערכה מטעם צד ג' נאמד הנזק שנגרם לרכב צד ג על ידי הרכב של העמותה בסכום כולל של 9,481 ₪.

6.לטענת התובע, העמותה פנתה אליו בדרישה להסדיר את כיסוי הנזק והתובע פנה לסוכנות החיתום על מנת שתפעיל את הפוליסה ותשפה את צד ג' על הנזק שנגרם לו.

הואיל והנתבעת סירבה לשלם את תגמולי הביטוח בטענה שסוכנות החיתום הנפיקה את הפוליסה באופן רטרואקטיבי, לאחר קרות התאונה הנטענת, שילם התובע מכספו הפרטי לצד ג' את הנזק שנגרם לו, וזאת לטענתו, מתוך חובה ואחריות מקצועית כלפי העמותה.

7.כפי שעולה מסיכומי התובע, הוא סבור כי מששילם מכספו את חובה של העמותה כלפי צד ג' – הוא נכנס ב"נעלי" העמותה בכל הנוגע לזכויותיה כלפי הנתבעת מכוח הפוליסה , ורשאי הוא לתבוע את החזר התשלום מאת הנתבעת, כשלוח של העמותה המבוטחת.

8.הנתבעת מכחישה את טענת התובע, וטוענת כי התובע פעל כאדם פרטי, נדיב לב, אשר בחר מרצונו החופשי לפצות את צד ג', ותשלום זה אינו מחייב את הנתבעת ולא מקים יריבות משפטית בינה לבין התובע.

לדבריה, גם בפוליסה המהווה לכאורה את עילת התביעה, אין כל איזכור לשמו של התובע. הפוליסה הופקה לעמותה המבוטחת באמצעות סוכנות החיתום, ובפועל אין כל מסמך חוזי שקושר בינה לבין התובע.

9.לאחר עיון בכל טענות הצדדים, לרבות בסיכומי התשובה מטעם התובע – הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת חוסר יריבות בין התובע לבין הנתבעת.

10.אכן סעיפים 36-33 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן – חוק חוזה הביטוח), שעניינם יחסי סוכן ביטוח – מבטח – מבוטח, מחילים על יחסים אלה את דיני השליחות, דא עקא שמדובר ביחסי שליחות בין סוכן הביטוח לבין המבטח ולא בין סוכן הביטוח לבין המבוטח.

במלים אחרות, חוק חוזה ביטוח רואה את סוכן הביטוח כשלוח של המבטח ולא של המבוטח, כפי שטוען התובע, ובענייננו סוכנות החיתום הינה שלוחה של הנתבעת.

11.על כן, אין לראות בתובע כאילו נכנס "בנעליה" של העמותה, ובוודאי שאין כל קשר חוזי בין התובע לבין הנתבעת ביחס לעמותה, וזאת גם אם אקבל את טענותיו המפורטות בסיכומי התשובה שלו לפיהן פעל התובע מטעם הנתבעת עצמה באמצעות סוכנות החיתום.

הקשר החוזי הוא בין העמותה לבין הנתבעת על פי הפוליסה שהונפקה לעמותה ואין כל קשר חוזי בין התובע לבין הנתבעת.

12.אשר לעילת עשיית עושר ולא במשפט – גם טענה זו של התובע דינה להידחות.

פוליסת הביטוח הינה חוזה לכל דבר ועניין בין הנתבעת לבין העמותה והוא מחייב רק את שני הצדדים הקשורים בו.